חלק א


דורסי-היום, רקע אודותיהם  ופירוש שמותיהם , כולל תיאורם ע"י טריסטרם מהספר / ד"ר חיים מויאל
(החומרים גזורים ממאמרי בטבע הדברי וב-Ynet, מספרי: לקסיקון שמות החולייתנים בהוצאת טבע הדברים (2004), ומהספר שערכתי מדעית ותרגמתי, בשם: "הפאונה והפלורה של ארץ ישראל (טריסטרם, 1884)- בהוצאת מוסד ביאליק).
מה הסוד לראייה החדה של העופות הדורסים? מי הדורס המהיר בעולם? איזה טורף סוגר את נחיריו בזמן ציד דגים במים? מי מעדיף לערוף ראשים לנחשים ומה הקשר לשמעון פרס? הצצה לספרו החדש של ד"ר חיים מויאל על העופות הדורסים
ד"ר חיים מויאל  פורסם:  31.05.13 , 15:06 (ערך: ארז ארליכמן)
עיסוקי בנושא מרתק זה שנים לא ספורות עם תלמידים ומורים כאחד נובע בראש וראשונה מתוך אהבתי לציפורים בכלל והעופות הדורסים בפרט ומתוך הצורך הפנימי שלי לעורר את הציבור לאהבת העופות הדורסים ושמירה פעילה עליהם מתוך ההבנה הברורה שמרביתם בסכנה מדאיגה של התמעטות והכחדה על ידי פעולות האדם ומעשיו.
 הפקת "מדריך ולקסיקון דורסי-היום", הראשון מסוגו בעברית, היא נגזרת לשליחותי הצנועה לשמירת טבע דורסים והעלאת המודעות לעורר את המאבק הציבורי בעניין התחשמלויות וההרעלות המשניות הקשות הממשיכות לגבות מחיר כבד מאוד על דורסי-היום, יותר מכפי שהיינו יכולים להודות.


 (צילום: אייל ברטוב)עיט ערבות
העופות הדורסים מדויקים ונועזים. גופם שרירי, אווירודינמי ודמוי כישור - כהסתגלות טובה לחיתוך האוויר בתעופה ולציד יעיל ומדויק, תוך הפחתת התנגדות הגרר בתעופה. 
 המאפיין הבלעדי והמשותף לכל העופות הדורסים, ומכאן שמם, הוא דריסת הטרף באמצעות טופרי הרגליים תחילה. השימוש במקור המאונקל והחד כסכין כבמכשיר קריעה בשיסוע הטרף וסילוק הנוצות, השערות וכדומה (במקרים מעטים, כמו במקרה של הַבַּז הַנּוֹדֵד, הם עשויים לדרוס את הטרף באמצעות עצם החזה או כנפיו תוך כדי צלילה מהירה במיוחד). לדורסים יש ראייה מצוינת לאיתור טרף וכנפיים ארוכות יחסית המאפשרות להם לדאות, לצלול ולתמרן בשקט אל הטרף.



(צילום: אייל ברטוב )שלך דגים עם טרף
 לעוֹפוֹת הַדּוֹרְסִים ארבע אצבעות, שלוש מופנות קדימה ואחת אחורה. אצל דורסי הַלַּיְלָה (וגם אצל הַשַׁלָךְיוצא הדופן) שתי אצבעות מופנות קדימה ושתיים אחורה, ואחיזת הטרף היא בציר הרוחב של הטרף ולא לאורכו. האצבע האמצעית הקדמית והאצבע האחורית הן החזקות ביותר, והדריסה המועדפת היא בנעיצת הטפרים בהגעה מאחור עם האצבעות האחוריות.
 לעופות הדורסים מקור חד ומאונקל ושוליו חדים כסכין, כך שהדורסים מסוגלים לשסע את הבשר, לבתק את חוליות השדרה של הטרף ולהסיר את הנוצות או הפרווה של הטרף. המקור עשוי מקרטין (כמו הטפרים) ומורכב ממקור עליון ותחתון. לכל עוף דורס יש מקור המותאם למזונו המועדף, כך למשל לַבַּזִים יש בליטה חדה בצדו האחורי של המקור לביתוק עמוד השדרה של הציפור. 

אחד עורף ראשי נחשים, השני שולף חלזונות
לְחִווְיַאי הַנְּחָשִׁיםיש מקור קצר וחד מאוד המותאם לעריפת ראשו של הנחש, לְרַחַם הַמִּדְבָּרִימקור ארוך וחד מאוד המותאם לשליפת בשר וגידים בין העצמות השונות, לָעַיִט מקור גדול וחד המותאם למזון גדול כמו יונקים גדולים יחסית ולדַּיַּית הַחֵלְּזוֹנוֹת מקור ארוך ומאונקל למדי המותאם לשליפת חלזונות מהקונכיות.
 
העיניים אצל דורסי היום ממוקמות בצדי הראש, וראייתם מצוינת לטווחים גדולים במיוחד ובזווית רחבה מאוד לצדדים, כ-270 מעלות (ללא תנועת ראש) וקדימה ב-90 מעלות (אגב, דורסי לילה הזווית האופקית מצומצמת כשלנו, אך כפיצוי עשויים לסובב את ראשם 270 מעלות לצדדים ו-180 מעלות מעלה-מטה).

העיניים גדולות יחסית לעיניים של עופות אחרים ולהם עדשת טלה-פוטו מובנית. ברשתית יש יותר תאי חישה, כמו קנים ומדוכים המסגלים אותם לראייה חדה וצבעונית יותר וכן גומה המגדילה את מרכז התמונה ב-40% (אגב, אצל דורסי הלילה העיניים מלפנים והמקור קצר יחסית, וזאת כדי לא להסתיר את שדה ראייתם התלת-ממדית המותאמת למרחקים קצרים ובזווית קצרה לפנים). 
 הראייה של הדורסים חדה פי שלוש מראייתנו (6/2 במקום 6/6). יש דורסים המסוגלים לזהות טרף בגודל בינוני ממרחק של שני ק"מ, ולא לחינם הוטבע המושג הידוע "עיני נץ".

נשרון מלכותי (צילום: אייל ברטוב)
שִׂיאִים בְּעוֹלָם הָעוֹפוֹת הַדּוֹרְסִים
מיהו הדורס החזק ביותר בעולם? 
לדעת חוקרים רבים, עַיִט הַהַרְפְּיָה (Harpia harpyja) הוא הדורס החזק ביותר. טפריו הם הארוכים ביותר יחסית לגודל גופו (12 ס"מ). הוא נצפה צד ונושא עצלן שמשקלו 6-7 ק"ג (עיט הפיליפיני ועיטם שׂטלר אף כן נחשבים לדורסים חזקים ביותר). 
בישראל הָעַיִט הַזָּהוֹב – Aquila chrysaetos – וְעֵיטָם לְבֶן-זָנָבנחשבים לעיטים החזקים ביותר. עיט הזהוב אגב נצפה פעמים ספורות בפירנאים נושא עז בר לקינו שבמצוקים, לאחר שדרסו בטפריו. (אגב, מבין דורסי הלילה החזק ביותר בעולם ובישראל הוא הָאוֹחַ העיטי (Bubo bubo) הצד אפילו שועלים ודורסי יום. 
 הדורס בעל המקור הגדול בעולם?
הדורסים עם המקור העצום ביותר הם הֶעָזְנִיָּה הַשְּׁחוֹרָה (Aegypius monachus) ועָזְנִיָית הַנֶּגֶב. ומבין העיטים - עֵיטָם שְׂטֶלֶר (Haliaeetus pelagicus) עיט ענק עם מקור עצום הניזון מדגים.
 מיהו הדורס הנועז ביותר? 
הָעַיִט הכּוֹתַרְתִּי (Stephanoaetus coronatus) נחשב על פי חוקרים רבים לדורס הנועז ביותר. הוא צד יונקים גדולים כמו אנטילופות וקופים. הוא נצפה צד בנועזות אנטילופה שמשקלה עלה על 35 ק"ג. בישראל הָעַיִט הַנִּצִּי המזכיר אותו בהתנהגותו הוא הנועז ביותר.  

 (צילום: אייל ברטוב)בז אדום
 מיהו הדורס הנדיר בעולם? 
בשיא המפוקפק מחזיקים שניים, הַקּוֹנְדּוֹר הקַלִיפוֹרְנִי (Gymnogyps californianus) הניזון מנבלות וְהָעַיִט הַפִּילִיפִּינִי (Pithecophaga jefferyi), הניזון בעיקר מקופים ונחשב לאחד הגדולים והחזקים בדורסי העולם, אך קבע גם שיא בנשיאת טרף שמשקלו עלה 14 ק"ג. 
 מיהו הדורס הגדול בעולם?
הדורס הגדול ביותר הוא קוֹנְדּוֹר האַנְדִּים (Vultur gryphus). משקלו עד 14 ק"ג ומוטת כנפיו עשויה להגיע ל- 3.2 מ'. בישראל הֶעָזְנִיָּה הַשְּׁחוֹרָה, המזדמנת לישראל, היא הגדולה ביותר ומוטות כנפיה עשויה להגיע לשלושה מטרים.
מיהו הדורס הגבוה ביותר?
הַלַּבְלָר (Secretary Bird), מין דורס אפריקני שגובהו מתמר ל- 1.3 מ'. רגליו ארוכות במיוחד ומאפשרות לו צפייה יעילה לטרפו והגנה טובה מפני נשיכת טרפו המתבסס בעיקר מנחשים בעשב הגבוה בסוואנה.

 (צילום: אייל ברטוב)בזון גמדי 
 מיהו הדורס הקטן בעולם? 
דורס-היום הקטן בעולם בָּז גַּמָּד אַפְרִיקָנִי (Polihierax semitorquatus) שמשקלו 60 גרם ואורך כנפיו 60 ס"מ יחד עם "בָּזוֹן שֶׁחוֹר-הָרֶגֶל" (Micrphierax fringlius). בישראל, בַּז הַגַּמָּד הוא הקטן מבין דורסי היום.
 מיהו הדורס המהיר בעולם?
הדורס המהיר ביותר בעולם הוא הַבַּז הַנּוֹדֵד (Falco peregrinus) המגיע בצלילה אקטיבית ל-320 קמ"ש. 
מיהו הדורס האיטי בעולם?
הדורסים האיטיים בעולם בתעופה הם מיני הקוֹנְדוֹרִים. 

 (צילום: אייל ברטוב)בז נודד
 
מיהו הדורס המעופף הגבוה בעולם? 
הדורס המעופף הגבוה ביותר הוא נֶשֶׁר רִיפֵּל (Gyps rueppellii) שנצפה בחוף השנהב עף בגבהים העולים על 11 ק"מ. בישראל, זהו הַנֶּשֶׁר הַמִּקְרָאִי והעוֹזְנִיוֹת המזדמנות.
מי בונה את הקן הגדול ביותר? 
עֵיטָם לְבֶן-רֹאשׁ (Haliaeetus leucocephalus) – הציפור הלאומית של ארצות הברית, בונה קנים עצומים. משקלו של קן אחד הוערך ביותר משתי טונות ( 2.7 מ' רוחבו, 1.8 מ' אורכו וכ-6 מ' עומקו) . בישראל, הָעַיִט הַזָּהוֹב וְהָעַיִט הַנִּצִּי בונים את הקן הגדול ביותר, העשוי להגיע לגודל של 3 מ' קוטר וגובה של למעלה ממטר.
 מיהו הדורס מאריך החיים ביותר?
עֵיטָם לְבֶן-רֹאשׁ (Bald Eagle) הגיע בשבי לגיל מופלג של 50 שנה. אך העוזניות עשויות להגיע לגיל מופלג כזה בשבי.

 (צילום: אייל ברטוב)נשר מקראי 
 
מיהו הדורס בעל הראייה החדה ביותר?
הַבַּז הַנּוֹדֵד נחשב לבעל הראייה הטובה ביותר. הוא מסוגל לראות יוֹנָה ממרחק של כשבעה ק"מ. כככל לדורסים ראייה טוב מאוד ומסוגלים לראות פי-7 מהאדם ובחדות של פי-3 לפחות.
מיהו הדורס הצבעוני ביותר?
הנשרון המלכותי (Sarcoramphus papa) נחשב לצבעוני ביותר , כשראשו וצווארו עוטים צבעים עזים ומנוגדים בצבע אדום, ערמוני, כחלחל, לבן ושחור .
 שומרים אמונים זה לזו? לא תמיד
הדורסים על פי רוב מונוגאמיים (שמירת אמונים לבן זוג אחד), ולרוב הקשר הזוגי נמשך לכל חייהם, אלא אם בן הזוג מת מסיבה כלשהי. ישנם כאלה שנשארים יחד כמה שנים ספורות (כדוגמת בזים קטנים. 
 ישנם דורסים ספורים המקיימים פוליגמיה (זכר אחד המרבה נקבות מספר) כמו במקרה של זרון תכול ואפילו ביגמיה כמו אצל זרון הפס. מעטים מבין הדורסים שלהם צורת רבייה המכונה פוליאנדריה (נקבה מתרבה עם זכרים אחדים), כדוגמת עקב גלפגוס, ועקב הָאַרִיס הוכחות חותכות ניתן לבחון על פי "טביעת אצבעות דנא"). ישנם מקרים בו יש שיתוף בקינון בין נקבות כמו במקרים נדירים אצל בז העצים. 

 (צילום: ד"ר חיים מויאל)נקבת בז מצוי 
 הדורסים הגדולים מקננים לרוב בתחילת האביב או אפילו במהלך החורף, והגוזלים מטופלים באביב, בזמן של שפע מזון יחסי. הדורסים הקטנים מקננים לרוב דווקא מאוחר יחסית, כי מחזור הקינון שלהם קצר יותר (ואפילו ישנם כאלה שמצליחים בשפע מזון לקיים 2 מחזורי קינון בשנה, כמו הבז המצוי.
 
ישנם מינים קטנים שגם אפילו מקננים מאוחר מאוד בסתיו (בסנכרון עם עונות נדידת הציפורים), כדוגמת הַבַּז הַשָּׁחור (Falco concolor) וּבַז הַחוֹפִים (Falco eleonorae).
החיזור מלווה אצל המינים הטריטוריאליים במצגי חיזור מרשימים כמו צלילות גליות מהירות (Undulating display), מרדפים, לולאות, היפוכים, הצגת ואחיזת טפרים כמו אצל עֵיטָמִים, דיות, חוויאים, או העברת מזון באוויר כמו אצל זֵרוֹנִים ובַּזִּים, ואילו אצל הַנְּשָׁרִים החיזור מסתכם בעיקר במעוף מקביל וצמוד של בני הזוג באוויר. 
דורסים מסוימים משמיעים קריאות חיזור הנשמעות למרחוק כמו במקרה של בז העצים (Falco subuteo) והחוויאי (Circaetus gallicus).
 בניית הקנים מתבצעת ברובה על ידי הזכר ברוב העופות הדורסים, לעתים כחלק מתהליך החיזור. אצל הנשר שני בני הזוג משתתפים כמעט שווה בשווה. אצל מינים מסוימים, כמו הָעַיִט הַנִּצִּי (Hieraaetus fasciatus), הזכר בונה כמה קנים שחלקם ישמשו גם כקנים חלופיים (למקרים של יתר טפילים או נזק בקן העיקרי).

שלישיית נשרים מקראיים (צילום: אייל ברטוב)
דורסים ספורים, כמו הַבַּזִים למשל, לא בונים קן אלא מקננים בדרגשים חשופים או בקנים נטושים של עוֹרְבִים ודורסים, וכמו נִשְׁרֵי הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ, המקננים לרוב בחללי עץ ובמצוקים. באביב ובקיץ הבוגרים עסוקים גם בהגנה על הטריטוריה ובפעילות קינון שונה. הזכר מבלה יותר בציד, בשמירה על הטריטוריה ומעט בדגירה בשעות היום, ואילו הנקבה מבלה את זמנה בעיקר בדגירה ובטיפול בגוזלים.
 יש אמנם מינים המקננים במושבות, כדוגמת הַנֶּשֶׁר הַמִּקְרָאִי וְהַבָּז הָאָדֹם, אבל מרבית הדורסים סוליטרים ומקננים ביחידות, חלקם בטריטוריות גדולות במיוחד, כמו עַיִט זָהוֹב וְהָעַיִט הַנִּצִּי, ואחרים בטריטוריות קטנות כמו הַבַּז הַמָּצוּי, לרוב באותם אתרים מדי שנה אלא אם כן מקום הקינון נפגע. 
 המינים הגדולים מגדלים פחות צאצאים מאשר המינים הקטנים. הקוֹנְדוֹרִים והעוֹזְנִיוֹת מגדלים בממוצע גוזל בשנתיים; הַבַּז הַמָּצוּי עשוי לגדל לעתים שמונה גוזלים בשנה. אצל אלה הדוגרים על יותר מביצה אחת יש מרווח של יומיים לפחות בהטלה, ומאחר שהדגירה מתחילה בטרם הנקבה מסיימת להטיל את הביצים קיים מרווח גם בבקיעה של הגוזלים. 

(צילום: אייל ברטוב)דיה שחורה
 הגודל לא קובע
בשל המרווחים הללו קיימים הבדלי גודל בין האחים. אצל מינים דורסים מסוימים כמו מיני עֵיטִים שונים קיימת תופעה המכונה "קייניזם" או "מלחמת קין והבל". בתופעה זו הגוזלים הבוגרים חוטפים את רוב המזון המוגש על ידי ההורים, ולעיתים הורגים בצורה ישירה את אחיהם הקטנים בנקירות, או פשוט משליכים אותם מהקן 
  התופעה בולטת יותר בשנים שבהן המזון המובא על ידי ההורים דל יותר, והוא נועד להבטיח שבכל קן ישרוד לפחות צאצא אחד – החזק ביותר 
  לגבי קינים מעניין לציין כי אין בהכרח קשר ליניארי מובהק בין גודל הדורס לגודל הקן, כך למשל עיט נצי בונה קן גדול יותר באופן משמעותי מזה של החוויאי הגדול ממנו והנשר בונה קן מרושל וקטן באופן משמעותי משניהם 
 הבזים אינם בונים קן כלל (בדומה לינשופאים), למעט קרצוף של איזו שהיא גומה אצל בודדים מהם, מה שכן עשויים לקנן בקינים נטושים עופות אחרים, כמו עורבים. באופן כללי מרבית הקינים של העופות הדורסים במצוקים או על עצים ושיחים .

 (צילום: אייל ברטוב)בז ערב
 ישנם כאלה אשר קניהם עצומים באופן יוצא דופן כמו עיטם קרח, עיט זהוב ועיט שחור, שעשויים להגיע לקוטר של מעל 3 מ' ובגובה של 2 מ' ויותר. ישנם המקננים בין חישות הקנים והסוף כמו הזרונים וכאלה על הקרקע כמו עיט סוואנות ובז גמדי. בזים מצויים אמריקאים מקננים בחורי נקרים בעצים . 
 ישנם דורסים הבונים את קניהם במקומות מוזרים כמו בתוך צמחי קקטוס כמו במקרה של נץ האריס.
 זנב לתמרון בין עצים וטפרים לצוד דגים. 
מרבית הדורסים מותאמים בתכונותיהם להשגת טרפם המועדף, כך למשל לַנֵּץ יש רגליים וזנב ארוכים המסגלים אותו לציד ציפורים מתומרן היטב בין הענפים. לְשַׁלָךָ הַדָּגִים (Pandion haliaetus) טפרים מאונקלים כקרסי דיג ולאצבעותיו יבלות קוצניות המסגלות אותו לציד דגים (למין זה גם היכולת לסגור את נחיריו כהתאמה לצלילה במים אחר הטרף). 
 הַנֶּשֶׁר הַמִּקְרָאִי (Gyps fulvus) הניזון מנבלות בלבד מצויד במיצי קיבה חזקים במיוחד, ובטפרים קהים המקלים על הליכתו ועמידתו. לעיט רגליים חזקות וטפרים ארוכים במיוחד המסגלים אותו לציד טרף גדול כיונקים. 
 לחוויאי הַנְּחָשִׁים (Circaetus gallicus) אצבעות קצרות ומיובלות המסגלות אותו לציד נחשים חלקלקים בעלי קוטר קטן יחסית, ומקור קצר וחד מאוד המותאם לעריפת ראשו של הנחש. לַבַּזִים (Falco) יש בליטת "שן" בצדו האחורי של המקור, המסייעת בשבירת מפרקתו של הטרף.  

 (צילום: אייל ברטוב)עיט שמש
יש להם גם גבשושית בעצם בנחיריים המשמשת כווסת המאט את זרימת האוויר ושואב אותה פנימה בשעת צלילה מהירה במיוחד, אצל הַבַּז הַנּוֹדֵד במיוחד והסתבר עוד כי צלילתו של זה האחרון היא עקלתונית ולא ישירה. 
 לזֵרוֹן (Circus ) כנפיים ארוכות וצרות המסגלות אותו למעוף נמוך, וברגליו הארוכות הוא שולף מהקרקע את טרפו המבוהל, בעיקר עופות קרקע וביצה. לַבַּזִים הגדולים כנפיים מחודדות ושרירי חזה מפותחים המסגלים אותם לצלילה מהירה במיוחד. 
 לְרָחַם הַמִּדְבָּרִי יש מקור ארוך וחד מאוד המותאם לשליפת בשר וגידים בין העצמות השונות. לדורסים יש התמחויות תזונה. שמם בדרך כלל מרמז על ההתמחות, והם מותאמים פיזית להתמחות שלהם. 
 לדָּיַּית הַחֵלְּזוֹנוֹת מקור ארוך ומאונקל המותאם לשליפת חלזונות מהקונכיות אַיית הַצְּרָעִים (Parnis apivorous) ניזונה מצרעות ודבורים ולשם כך היא מצוידת בטפרים ארוכים וקהים לחפירת קני צרעות ועל פניה קשקשי נוצות צפופות נגד עקיצות. עַיִט הַדְּקָלִים (Gypohierax angolensis) ניזון בעיקר מפירות ומקליפות תמרים, וְנֵץ עֲטַלֵּפִים (Macheiramphus alcinus) ניזון בעיקר מעטלפים שונים בעת הדמדומים.


רחם מדברי (צילום: אייל ברטוב)
כמות המזון של העוף הדורס תלויה במינו, בגודלו ובזוויגו. ככלל, לגוף הדורסים הקטנים יש שטח פנים גדול יחסית לנפחם, ולכן חילוף החומרים שלהם מהיר יותר והם מאבדים אנרגיה במהירות גבוהה יותר וכתוצאה מכך הם צריכים לאכול בתכיפות רבה יותר.
דָּאָה שֶׁחוֹרֵת-כָּתֵף (Elanus caeruleus) אוכלת בכל יום כ-20 אחוז ממשקל גופה, ואילו נֶשֶׁר הַכֵּף (Gyps coprotheres) אוכל מדי יום בממוצע שישה אחוזים ממשקל גופו. צריכת המזון מושפעת גם מהעונות. 
 כמות המזון הנתפס גדלה בתנאי קור, במיוחד לפני עונת הנדידה ולפני הטלת הביצים. מרבית דורסי היום צדים את טרפם ביחידות. עֲקֲבֵי הָאַרִיס (Parabuteo unicinctus) נצפו משתפים פעולה לאגוף טרף ולצוד אותו. 

(איור: ד"ר חיים מויאל)זרון תכול

הַבַּז הַנּוֹדֵד מכה לעתים בציפור העפה עם הטופר האחורי או בחזהו, ומפיל את הטרף ההמום לקרקע. הוא נצפה גם גוזל מזון מדורסים אחרים, כך גם עיטם לבן-ראש. לאחר תפיסת הטרף הדורס פורס לרוב את כנפיו סביב הטרף כדי לשמור עליו מפני חומסים. 
 הנשר מהסוג Gyps ניזון מנבלות תוך כדי שיתוף פעולה בלהקה גדולה. אצל הנשרים מן הסוג הזה יש היררכיה משתנה באכילת הנבלות, והחזקים יותר יאכלו ראשונים לאחר מאבק המלווה בהתקוטטויות בעזרת רגליהם וצווארם הארוך. 



דאה שחורת כתף (צילום: אייל ברטוב)
 גם בין המינים יש היררכיה במקומות שמצויים מינים שונים באותו אזור. הֶעָזְנִיָּה (Torgos trachiolotus) היא לרוב הראשונה המצליחה גם לבתק את העור העבה של הנבלה עם מקורה האימתני, אחר כך ניזונים הנשרים (המותאמים לחדור לקרבי הנבלה בצווארם הארוך והחשוף מנוצות, אלא בפלומה עדינה של ממש). 
הרָחַם הַמִּדְבָּרִי (Neophron percnopterus) המותאם במקורו החד והמוארך באופן יחסי לחדור אל בין הצלעות והגידים ולגרד את הבשר הצמוד לעצמות. הרחם ידוע גם כאופורטוניסט וערמומי, והוא תועד משתמש באבנים ככלים כדי לשבור את ביצי הַיָּעֵן. 
הַפֶּרֶס הַמּזוּקָּן (Gypaetus barbatus) ניזון מעצמות שגודלן עשוי להגיע לארבע קילוגרם אותן הוא משליך במיומנות מרשימה מגבוה על הסלעים. לאחר מכן הוא בולע את שבריהן לאחר שצולל אליהן ומאתר אותן על פי זכרונו . שאותן הוא. יש עופות דורסים סתגלנים למגוון מזון גדול ולזמינותו. כך ידוע שהַבַּז הַמָּצוּי (Falco tinnunculus) , מהמוצלחים ביותר בכל הדורסים, ניזון ממכרסמים, ציפורים, זוחלים קטנים, חרקים ופרוקי רגליים.
 מה הקשר בין שמעון פרס לדורס נדיר שנכחד מישראל?
פֶּרֶס - פירוש שמו המדעי והצרפתי הגזור ממנו ( מיוונית, gups – נשר, aetos – העיט, barbatus (מלטינית, - מזוקן) "נשר-עיטי מזוקן". הפרס נחשב ל"מלך המצוקים" ודומה לעיט בעוצמתו בתכונות מסוימות, ודומה גם לנשריים במקורו הארוך ובהיותו אוכל-נבלות, אך ייחודו הנוסף הוא – זקן-הלחיים המעטר את פניהם של שני הזוויגים (תפקידו לא הוברר עדיין סופית) ומכאן שמו. 
 תעודת זהות - פרס (Linaeus, 1758) 
שם מדעי Gypaetus barbatus 
שם אנגלי Bearded vulture (Lämmergeier) 
שם גרמני Bartgeier (Lammergeier) 
שם צרפתי Gypaete barbu 
שם ספרדי Quebrantahuesos 
שם ערבי כאסר אל עט'אם, מוכלפה. نسر ابو ذقن


 (צילום: אייל ברטוב)פרס מזוקן
משליך טלאים ממצוקים ובולע עצמות
שמותיו האנגלי והגרמני "הנשר המזוקן", שמו האלג'ירי "אבו-לחיא" ושמו התלמודי "לחיתא" – מציינים כולם כאחד את זקנו המופשל אל מתחת למקורו. שמו הגרמני הנוסף "נשר הטלאים", על-שום נוהגו להשליך טלאים ועופרים מן המצוקים הגבוהים ולהביאם לקנו (כך נוהג גם העיט הזהוב באזורים מסוימים). שמו הספרדי והערבי "שובר-העצמות" (ראה להלן).
 שמו העברי מופיע במקרא "וזה אשר לא תאכלו מהם הנשר והפרס והעזנייה" (דברים י"ד, 12), אך את פירוש שמו העניק לו בודנהיימר, על-שום נוהגו להשליך עצמות שנותרו מסעודות קודמיו (עוזניה, נשר ורחם) אל רגלי המצוקים ולשוברם (פָּרַס = שבר). 
לאחר ששוברן הוא בולען בשלמותן (מוח-עצמות הוא כידוע עתיר שומן ואנרגטי). הוא מסוגל לבלוע עצמות שאורכן 25 ס"מ. (אגב, שמעון פרס –נשיא מדינת ישראל שינה את שמו מפרסקי לפֶרס בעקבות התרשמותו העזה מעוף מרשים זה בסיור משותף עם פרופ' היינריך מנדלסון המנוח!). 
אהרוני כינהו בשם - "ער" ופירושו – לבן-מצח, על-שום הניצוי הלבן והדליל המעטר את מצחו. שמו הערבי האחר "השליט", על-שום תעוזתו וגודלו הרב.
 מידות: אורך גוף: 100-115 ס"מ, מוטת כנפיים: 275–280 ס"מ, משקל: 5-7 ק"ג.
זיהוי בתעופה: דורס ענק ונבדל מהנשר והעוזניות בכנפיו הצרות יותר וזנבו הארוך והמעויין. הבוגר מאופיין בגוף תחתו בהיר ואדמוני, כשהצעיר כהה ועם גרון כהה. אחיזת כנף בדאייה עם כנפיים ישרות כשהקצוות מורמות קצת.
בית-גידול: חי רק באזורים הרריים, באזור בממוזג, הים-תיכוני וגם במצוקי המדבר. 
 תפוצה עולמית: באירופה ישנם לא יותר מ-100 זוגות בלבד ונחשב למין נדיר בסכנת הכחדה. האוכלוסיות הבולטות ביותר הם בהרי הפירנאים, האלפים (השבה לטבע), בהרי כרתים, קורסיקה והבלקן. בטורקיה, בצד האסייתי יש למעלה מ-50 זוגות, ומזרחה דרך איראן (במיתולוגיה הפרסית שם נחשבים כמביאים מזל טוב ואושר) עד סין ומונגוליה. באפריקה היא מתרחשת בצפון אפריקה (צפון מרוקו ואלג'יר) מזרח ובדרום אפריקה, כמו בהרי סימיאן שבאתיופיה. מתרחש גם בדרום מערב חצי האי ערב. 
סטטוס ותפוצה בישראל: כיום מזדמן נדיר מאוד בגולן , בנגב ואילת. נכחד כמקנן בישראל כבר בשנות ה-80 של המאה ה-20. לפיי טריסטרם, עדיין אפשר היה לראות מין זה ברוב האזורים ההרריים של ארץ-ישראל. 
 נדידה: מין שאינו נודד, אלא יציב בתחומי קינונו, על אף היותו משוטט למרחקים גדולים במיוחד על מנת למצוא מזון, ובמיוחד הצעירים.
מזון וציד: לאחר שבירתן של העצמות , מאתר על נקלה הפרס את שברי העצמות (ללא ליווי צמוד כמו אצל העיט הזהוב במקרה של צבים) ובולען בזה אחר זה, דרך גרונו הכול כך מרשים, כשמיצי הקיבה החומציים במיוחד מעכלים היטב את מזונו. התמחות זו מונעת ממנו תחרות עם נשרים ממינים מאחרים על בשר הנבלה. באזורים מסוימים הפרסים נצפו משליכים צבים ואפילו יעלים לתהום ואחר כך ניזונים מהם (אגב, מסופר במיתולוגיה היוונית כי המשורר הדגול איסכילוס מת מפגיעה של עצם שהושלכה על ידי פרס לפני 2,500 שנה).
אוכלוסייה: מין זה נחשב לאחד מהדורסים הנדירים בעולם ובאירופה בפרט. האוכלוסייה העולמית מוערכת בין 1,000-10,000 פרטים. מרביתם מרוכזים בהרי הטאורוס והפונטוס בטורקיה (כ-60 זוגות לפחות) בהרי הפירנאים והאלפים בתחומן של מדינות כמו צרפת, ספרד ואוסטריה (כ-40-50 זוגות) ועוד אוכלוסיות קטנות במיוחד, כמו בקורסיקה ויוון.
 אורך חיים: 45 שנים בשבי. 
איומים: רדיפה וצייד צמצמה באופן דרמטי מין זה מהרים הגבוהים (גם מהאמונה התפלה כי תוקפים כבשים ואפילו ילדים). ההרעלה המשנית היא גורם משמעותי כמו במקרה של נשרים אחרים. מצד אחד הזאבים והשועלים חשובים להישרדות הפרסים בכך שמספקים עצמות טריות לאחר הטריפה, אך מאידך, פרסים מוצאים את מותם בשל הרעלה משנית המכוונת נגד הטורפים הללו. הרעלת עופרת (לרוב מתחמושת) היא גם איום רציני מאוד לפרסים ולנשרים בכלל ובמיוחד פוגעת בכושר הרבייה. סכנות אחרות עלולות להיות מאוד חשובות אף כן באזורים מסוימים כמו, התנגשות בקווי מתח, הפרעות בפעילות ציד, סלילת כבישים או ייעור בבית גידולם. 
שמירת טבע: איסור השימוש ברעלים בלתי מתפרקים נגד זאבים חשוב במיוחד למניעת הכחדת המין. במקביל, הקמת תחנות האכלה של עצמות ומרכזי רבייה חשובים לאין ערוף אף כן לשימור המין. חינוך ציבורי ואיסור צייד באלפים חשוב לאין ערוך אף כן.
צדים מזיקים וזקוקים להגנה שלנו
חשיבותם האקולוגית של הדורסים חשובה לאין שיעור לאדם ולסביבה. רבים מעריכים את תעוזתם וכישוריהם של דורסי-היום כפי שגם הרשימו את אבותינו ולא מפסיקים לעולם לגרום לנו להשתומם כל פעם מחדש מעוצמתם, מסתוריותם, מעופם הקליל והאקרובטיות באוויר שהוו מודל חיקוי בנושא התעופה האווירית בכלל ובעיצוב מטוסי הקרב בפרט. 
 הרבה לא יודעים שחשיבותם רבה לאין שיעור לאדם והסביבה בייצוב התפשטות מזיקים כדוגמת מכרסמים, זוחלים וחרקים.
פירוש שמות דורסי-היום של ישראל 
 
FALCONIFORMES
פירוש השם המדעי (falco (L) – הבז, forma (L) – קבוצה) "סדרת הבזים". שורש השם המדע גזור מ- falx – שפירושו מלטינית "חרמש". הכוונה לטופריהם המאונקלים והחדים, המשמשים לדריסת הטרף – כמכשיר דריסה עיקרי (השם נאה גם למקורם המאונקל המסייע בקריעת הטרף לנתחים, לאחר שנדרס ברגליהם.
משפחת השלכיים
Pandionidae
Pandion – ממלכי אתונה, אשר נלחם במיצר קורינתוס והאלים הפכו את בנותיו לעופות אלו.
שלך (Linaeus, 1758)
שם מדעי: Pandion haliaetus
שם אנגלי: Osprey
שם גרמני: Fischadler
שם צרפתי: Bulbuzard pecheur
שם ספרדי: Aguila pescadora
שם ערבי: עוקאב נוסארייה
שמו המדעי (pandion (GR) – אל אתונאי, halos (GR) – ים, aetos (GR) – עיט) "פנדיון- עיט-הים". דורס זה שוכן בסמוך לאגמים, ימים ואגמים וניזון מדגים בלבד, כפי שמעיד שמו הגרמני והספרדי "עיט-הדגים" (מכאן כינויו הזהה ע"י אהרוני).
שמו האנגלי (ossifraga (L) – שובר-עצמות) "שובר-עצמות", אך אין שם זה הולמו כלל והכוונה אולי בזיהוי לפרס (ראה שם).
שמו הצרפתי "עקב-רוקד – הדייג", על-שום מנהגו לנער את גופו באוויר לאחר התרוממותו מהמים עם הדג.
מכונה בשמו המקראי "שלך" – כי משליך את גופו למים מגובה רב, על מנת לדוג דגים (בטופריו ואצבעותיו ה"קוצניות"), כפי שנאמר במסכת חולין "עקב זה השולה דגים מן הים" (ס"ג, 71). במקרא נזכר "ואת הכוס ואת השלך ואת הינשוף" (ויקרא יא, 19), מכאן יש המזהים אותו עם דורס-לילה השולה דגים, כמו הקטופה.
מידע מעניין:
לשלך מבנה אצבעות כשל דורסי-לילה, אשר שניים מופנות קדימה ושניים אחורה. האצבעות מכוסות ביבלות קוצניות המאפשר לו ללפות היטב את הדג החלקלק וטופריו מאונקלים למדי כקרסי דיג.
משפחת הניציים
Accipitridae
שמו המדעי (accipiter (L) – הנץ) הוענק לו ע"י לינאוס וכוונתו לנץ.
עיטם לבן-זנב (Linaeus, 1758)
שם מדעי: Haliaeetus albicilla
שם אנגלי: White-tailed eagle
שם גרמני: Seeadler
שם צרפתי: Pygargue a queue blanche
שם ספרדי: Pigargo
שם ערבי: עוקאב אלבחר, מוכלפה
שמו המדעי (halos (GR) – ים, aetos (GR) – עיט, albus (L) – לבן, cilla (L) – זנב) "עיט-ים לבן זנב", מכאן גזור שמו העברי (עיט+ים), בדומה לשמותיו: האנגלי "עיט לבן-זנב", הגרמני והערבי "עיט-הים", הצרפתי והספרדי "שת-מבריק לבן זנב" (puge (GR) – שת, argos (GR) – מבריק). בית-גידולו הבלעדי של עיט ענק זה בימים ובאיים, שם ניזון מדגים אותם "קוטף" תוך כדי מעוף גלישה.
שמו הערבי האחר "מוכלפה" – פירושו "השליט" והרי הוא מגדולי עופות-הטרף.
מידע מעניין:
בין בני-הזוג ישנו לעיתים שיתוף פעולה בצייד, האחד מפחיד את הטרף המבולבל בו בזמן שהשני עט אליו מכיוון אחר לא צפוי.
הסוג דיה
שם מדעי: Milvus
שם אנגלי: Kite
שם גרמני: Milan
שם צרפתי: Milan
שם ספרדי: Milano
שם ערבי: חדאא
משמה המדעי (milvus (L) – עוף-דורס, הדיה) – גזורים שמותיה הצרפתי, הספרדי והגרמני.
שמה האנגלי סתום (kite – "עפיפון"- מושאל משמה, בשל זנבה המפורץ ומעוף גלישתה) .
יש הטוענים כי שמה המקראי "דיה" ("אך שם נקבצו דיות אישה רעותה" – ישעיה ל"ד,15) – מלשון דיו, כי צבע גופה כצבע הדיו ויש האומרים בשל דאייתה הממושכת, ככוונת השם – "דאה".
אהרוני מציין כי לדיה 4 שמות נרדפים: דיה (מלשון צבעה כדיו, או דאייתה) , דאה (בשל דאייתה הממושכת), ראה (בשל ראייתה החדה, כמו שנאמר: "דיה שעומדת בבבל רואה נבלה בא"י" – חולין ס"ג, 72) ואיה (בשל צעקתה ויבבתה, כהמיית שמה).
השם הערבי "חדאא", משמר היטב את שמה התלמודי.
דיה אדומה (Linaeus, 1758)
שם מדעי: Milvus milvus
שם אנגלי: Red Kite
שם גרמני: Rotmilan
שם צרפתי: Milan royal
שם ספרדי: Milano real
שם ערבי: חדאא חמרה
שמה המדעי (milvus (L) – הדיה) "הדיה הטיפוסית".
שמה האנגלי "דיה אדומה" – כשמותיה הגרמני, העברי והערבי. הכוונה לצבעה האדמדם כחימר של גופה.
שמה הצרפתי והספרדי "דיה מלכותית", הודות ליפעת דאייתה.
דיה שחורה (מצויה) (Boddaert, 1783)
שם מדעי: Milvus migrans
שם אנגלי: Black Kite
שם גרמני: Schwarzmilan
שם צרפתי: Milan moir
שם ספרדי: Milano negro
שם ערבי: חדאא סודה
שמה המדעי (migros (L) – נודד) "דיה נודדת", כי מרבית אוכלוסיותיה נודדות בסתיו דרומה.
"דיה שחורה" – הם שמותיה האנגלי, הגרמני, הצרפתי, הספרדי, העברי והערבי. דיה מצויה זו כהה למדי ומכאן שמה.
מידע מעניין:
מין זה, נחשב לאופורטוניסט מובהק, הניזון משיירי האדם ופגרים . במז' אסיה ואפריקה נוהג אפילו לחטוף מזון מדוכני-שווקים ומידי אנשים.
דיה שחורת-כתף (Desfontaines, 1789)
שם מדעי: Elanus caeruleus
שם אנגלי: Black-shouldered Kite
שם גרמני: Gleitear
שם צרפתי: Elanion blanc
שם ספרדי: Elanio azul
שם ערבי: זרק
שמה המדעי (elanos (GR) – דיה, caeruleus (L) – תכול) "דיה תכולה", הודות לצבע גופה התכול ומכאן גם שמה הספרדי הערבי "הדיה הכחלחלה".
מסימן ההיכר החשוב ביותר שלה, הוא ללא ספק כתפיה השחורות הבולטות ומכאן שמותיה האנגלי והעברי ("דאה" – שם סוג נפרד, נקבע ע"י האקדמיה ללשון עברית) "דיה שחורת-כתף".
שמה הצרפתי "דיה לבנה" (שם הסוג גזור מהשם המדעי) , על-שום לובן גופה התחתון, הניכרות היטב בתעופה.
שמה הגרמני "הדואה" (הדאייה היא אופיינית לכל בני משפחתה - ראה לעיל). למעשה מעוף הצייד שלה דומה לשל הזרון, אך נוטה לרפרף דווקא כבז המצוי.
חיוויאי (Gmelin, 1788)
שם מדעי: Circaetus gallicus
שם אנגלי: Short-toed eagle
שם גרמני: Schlangenadler
שם צרפתי: Circaete jean-la-blanc
שם ספרדי: Aguila culebrera
שם ערבי: אבו-אלחייה
שמו המדעי (kirkos (GR) – הזרון (על-שום הדאייה המעגלית – ראה הסוג זרון), aetos (GR) – עיט, galla (L) – מין אלון) "עיט-זרוני של האלון". דורס זה דומה לזרון בזנבו ולעיט בגודלו ומקנן לרוב על עצי אלון.
שמו האנגלי "עיט קצר-אצבעות". אצבעותיו הקצרות והמיובלות מסייעות לו היטב ללפות בחוזקה את גופו הגלילי והחלקלק של הנחש.
שמו הגרמני והספרדי "עיט-הנחשים", בזהה לשמו הערבי (משמר את השם הארמי) ובדומה לשמו העברי (חיוויא – ארמית = נחש). "מנדלי" כינהו "נשר-צפעוני" (על הבלבול בין נשר לעיט – ראה שם). דורס זה ניזון כמעט בלעדית מזוחלים, לרבות נחשים.
שמו הצרפתי "זרוני-מכנסיים לבנות" (שם הסוג גזור מהשם המדעי). הכוונה ל"מכנסיו" (הקצרים יחסית לשל עיט) הלבנים והבוהקים.
מידע מעניין:
החיוויאים בונים קן מאוד צנוע ומוסתר על גבי עץ ומטילים ביצה אחת בלבד המוטלת מאוחר מאוד יחסית לדורסים בגודלו.
חיוויאי להטוטן (Daudin, 1800)
שם מדעי: Teratiopius ocaudatus
שם אנגלי: Bateleur
שם גרמני: Gaukler
שם צרפתי: Bateleur
שם ספרדי: Aguila volatinera
שמו המדעי (tera (GR) – אדמה, athiopius (L) – אתיופיה, ek (GR) – ללא, cauda (GR) - זנב) "של אתיופיה חסר זנב". מין זה מצוי ברחבי אפריקה, לרבות אתיופיה, שם הוגדר לראשונה ואחד ממאפייניו העיקרים הוא זנבו הקצרצר, שאך בקושי ישנו, גורם המשפיע על תעופתו הלא מאוזנת לעיתים.
שמותיו: האנגלי והצרפתי (bates (GR) – צד, leuros (GR) – חלק, שקט) "צייד שקט" (שם המין הצרפתי "של הסוואנה"). יש הגורסים כי שמו גם קשור להרגלי התעופה הלהטוטנים.
שמותיו: הגרמני והספרדי "עיט להטוטן, או מוקיוני" ומכאן גזור שמו העברי (דמיונו לחיוויאי הוא דל ומקרי). נוהג לבצע להטוטים והתהפכויות מרשימות במיוחד בבשעת חיזור ומכאן שמותיו .
מידע מעניין:
למין זה תחומי מחייה עצומים העשויים להגיע ל-650 קמ"ר.
הסוג נץ
שם מדעי: Accipiter
שם אנגלי: Hawk
שם גרמני: Sperber
שם צרפתי: Epervier
שם ספרדי: Azor
שם ערבי: באשק
השם המדעי (accipiter (L) – הנץ) "הנץ", אך פירושו האטימולוגי סתום, כך גם השם הספרדי.
שמו האנגלי סתום, אך ייתכן ושמו כצליל קריאותיו (אונומטופאי).
שמו הגרמני "אוכל-הדרורים" (ראה בהמשך) ואילו שמו הצרפתי "בעל הטופרים", בשל טופריו החדים והמאונקלים.
שמו העברי-מקראי סתום ("המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן" – איוב ל"ט, 26), אך ייתכן ומקור השם לפי אהרוני - מנוצה, דהיינו "בעל הרבה נוצות (לפי דור אולי מקורו מארמית – נצצא, שפירושו – פריחה, פירושו "מקושט", מקורו בקישוט שהושם לבזים והנצים ע"י בזיארים אז וגם היום.
נץ מצוי (Linaeus, 1758)
שם מדעי: Accipiter nisus
שם אנגלי: Sparrowhawk
שם גרמני: Sperber
שם צרפתי: Epervier d`Europe
שם ספרדי: Azor comun
שם ערבי: באשק
שמו המדעי (nisus (GR) – מלך מגדה, שלפי המיתולוגיה היוונית, הייתה לו קווצות שיער ארגמני, בה טמון כוחו המאגי והיה אם ישמר כוחו – תישמר ממלכתו, אך בתו סקיילה סיכלה את תוכניותיו והתאהבה במינוס, שהקיף בצבאו את ממלכתו של ניסוס ובגדה באביה ועירה – בגזרה את שיערו המאגי וגרמה למותו של אביה, שנהפך לנץ ואילו מינוס בז לסקיילה, סימם אותה והטביעה בנהר והפכה גם לעוף בשם "סיריס" (הכוונה כנראה למין זרון).
שמותיו האנגלי והגרמני "נץ-הדרורים". הנץ ניזון במיוחד מציפורי-שיר, לרבות דרורים הנפוצים מאוד, כשהוא "קוטפם" ברגליו הארוכות תוך כדי מעוף.
שמו הצרפתי "בעל טופרים אירופי", שהרי הוא נפוץ בכל אירופה ובארצנו הוא הנפוץ בבני סוגו ומכאן שמו העברי וכן הספרדי.
שמו הערבי "מפחיד החיות", כי נוהג הוא להפתיע ולהבהיל את הציפורים המסתתרות על מנת לגלותן.
מידע מעניין:
קיימת דו-פרצופיות זוויגית בולטת במין זה. הזכר צבעוני וקטן באופן משמעותי מהנקבה. קיימת תופעה מעניינת של היטפלות של צעירים לאחר עזיבתם את הקן, אל משפחות המקננות בטריטוריות אחרות.
נץ קצר-אצבעות (Severtzov, 1850)
שם מדעי: Accipiter brevipes
שם אנגלי: Levant sparrowhawk
שם גרמני: Kurzfansperber
שם צרפתי: Epervier a pieds courts
שם ספרדי: Azor griego
שם ערבי: ביידק
שמו המדעי (brevus (L) – קצר, pes (L) – אצבעות) "נץ קצר-אצבעות" ומכאן גזורים שמותיו הגרמני, הצרפתי והעברי. נבדל מקודמו באצבעותיו הקצרות יחסית.
שמו האנגלי "נץ לבנטיני", בדומה לשמו הספרדי "נץ יווני", בשל תחום תפוצתו באזור הלבנט (מזרח הים התיכון).
שמו הערבי "המלבין", בשל גונו הבהיר יחסית של תחתית כנפיו.
מידע מעניין:
מין זה בניגוד לבני סוגו נוהג להתלהק במספרים גדולים בנדידתו.
נץ גדול (Linaeus, 1758)
שם מדעי: Accipiter gentilis
שם אנגלי: Goshhawk
שם גרמני: Habicht
שם צרפתי: Autour des palombes
שם ספרדי: Azor
שם ערבי: באז'
שמו המדעי (gentilis (NL) – אציל) "נץ אציל". ר. ד. מקלאוד הגדירו כאציל ביותר מכל הדורסים וזאת על שום אומץ ליבו בעת ציד-חיות בימיה הגדולים של הבזיירות.
שמו האנגלי "נץ ריבוני". נחשב ללא עוררין לריבון היער, כמו-כן נחשב לגדול הנצים ומכאן שמו העברי.
שמו הצרפתי "רודף יוני-ענק". יוני-ענק, מהווים את תפריטו העיקרי.
שמו הערבי דווקא מציינו בשם בז. "הנץ למינהו" המופיע במקרא כלל כנראה את מיני הדורסים הקטני..
מידע מעניין:
כבר בחורף, הזכר בונה מספר קינים גדולים על ראשי עצים (כמעט תמיד, מעדיפים עצים מחטניים) , כשרובם משמשים כקינים אלטרנטיביים לתטולה.
נץ אפור (מרוקאי) - Linaeus, 1758)
שם מדעי: Melietrix metabates
שם אנגלי: Dark chanted goshhawk
שם גרמני: Singhabicht
שם צרפתי: Autour-chanteur sombre
שם ספרדי: Azor cantor
שמו המדעי (melos (GR) – שר, ierax (GR) – הנץ, metabatikos (GR) - חולף) "נץ שר הנודד" ומכאן שמותיו: האנגלי והצרפתי "נץ-שר הכהה", הגרמני והספרדי "נץ-גדול שר" ואילו שמו העברי נוגע לצבעו האפור השליט והאחיד של הזכר (שמו הקודם "נץ מרוקאי", בשל תפוצתו בצפון-מע' אפריקה). נוהג להשמיע בשעת תעופה, סדרת ציוצים אופייניים.
הסוג עקב
שם מדעי: buteo